<h1>פסקי או"ז — בכורות</h1>
<h2>דף ח.</h2>
אין פודין בכור אדם לא בשטרות ולא בעבדים ולא בקרקעות. כתב לכהן שהוא חייב לו חמש סלעים, חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי. רבי חנינא היה כהן והוה רגיל דשקיל ומהדר. חזייה לההוא גברא דהוה קאזיל קמיה כדי שיראנו מהלך לפניו ויחזירם לו. אמר לו "לא גמרת ויהבת נתינה גמורה אלא כדי שאחזירם לך אין בנך פדוי אם אחזירם". לישנא אחרינא, "אפילו לא אחזירם אין בנך פדוי". הילך מנה בפדיון בני על מנת שתחזירהו לי, בנו פדוי. אם הכהן צריך לחפץ אחד לדבר מצוה, יכול לקבלו לפדיון הבן בעבור חמש סלעים אע"פ שאינו שוה [כל כך]. המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותן.
<h2>דף יא:</h2>
חמש סלעים של בן במנה צורי. פירש רש"י זצ"ל חמש סלעים הם חמשים פשיטים למשקל הברזל בקולוניא. והפשוט של משקל הברזל בקולוניא פשוט קולניש ושמינית פשוט ומעט יותר. וסך הכל עולה לחמשה דינרי' קולניש. וראבי"ה זצ"ל שמע מרבינו משה כהן זצ"ל שאמר לו רבינו תם זצ"ל, שכל הנותן תבואה לפדיון בנו [יתן] לפי חשבון ארבע סאין בסלע שהם שלשה עשר עומרים ומעט יותר. וכן יתן לכל סלע וסלע. או כשיעור הנמכרת תבואה הזאת יתן לכהן. וכן יכול לשער לפי שעת הזול שרגיל להיות בזמן הזה. ואם מתייקרת התבואה יחשוב החשבון כמה היה עולה בשעת הזול ויוצא בברור ידי חובתו. והגאונים כתבו, כיצד פריק ליה, מייתי ליה קמי כהן. ואומר לו אבי הבן "הילך אלו הדמים או תכשיט זה או בגד זה. ויהיה בני הבכור פדוי ממך". ובלבד שיהא בו שוה חמש סלעים. והסלע משקל שפ"ד שעורים.
<h2>דף כט.</h2>
הוא ליפדות ובנו ליפדות, הוא קודם לבנו. לא מיבעיא אי ליכא אלא חמש סלעים, אלא אפילו איכא חמש משעבדי וחמש בני חרי. דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא.
<h2>דף לג.</h2>
אין בעלי אומניות העוסקים במלאכת אחרים רשאין לעמוד בפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכת אחרים. והעוסקים במלאכת עצמם אינם חייבים לעמוד.
<h2>דף נז:</h2>
חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים, נותן טלה אחד לכהן. זכר ונקיבה, מפריש טלה לעצמו. דפטר חמור שלא פדאו אסור בהנאה. ואם קידש בו אשה, מקודשת. ערפו וקידש בו את האשה אינה מקודשת.
<h2>דף נט.</h2>
מת האב תוך שלשים, בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראייה שנפדה. אחר שלשים בחזקת שנפדה עד שיביא ראייה שלא נפדה. הפודה את בנו תוך שלשים, אי אמר לי' "מעכשיו", אפילו לא נתעכלו המעות עד אחר שלשים, אין בנו פדוי. ואי אמר ליה "הרי לך המעות ולאחר שלשים יחול פדיון בני", אם נתעכלו המעות תוך שלשים אין בנו פדוי. ובאשה כה"ג מקודשת.
